חברה היא כמו מגדל בבל.
לכל מחלקה יש את השפה שלה, יש שפה עיצובית, שיווקית, תפעולית.
אבל בסופו של דבר יש שתי שפות שאי אפשר להתעלם מהן,
ושצריך לתרגם ביניהן בצורה סימולטנית כדי שהארגון יעבוד באמת:
השפה העסקית והשפה הטכנולוגית.
כל אחת מהן ייחודית וחשובה בפני עצמה.
ובלי שתיהן, שום חברה לא יכולה להתקיים.
השפה העסקית רואה את הכיוון:
לקוחות, תהליכים, יעדים, אחריות, הישגים, סיכונים.
היא שואלת "למה זה חשוב", "מה זה משרת", "איפה זה פוגש אותנו בעוד שנה".
השפה הטכנולוגית רואה את המבנה:
מודולים, הרשאות, טבלאות, אינטגרציות, זרימות של מידע.
היא שואלת "איך זה בנוי", "מה תלוי במה", "מה יקרה אם נזיז חלק אחד".
הבעיה מתחילה כשכל שפה מדברת בקול שלה,
אבל אף אחת לא שומעת את השנייה.
ראיתי לא מעט הנהלות שבטוחות שהן מדברות על אסטרטגיה,
ובמקביל אנשי טכנולוגיה שבטוחים שמדברים על פתרון.
ושני הצדדים צודקים.
פשוט כי מדברים על אותו דבר מזוויות שונות לגמרי.
והפער הזה משפיע ישירות על בחירת מערכת,
על תהליכים, על אחריות, על עובדים,
ועל כל החלטה שהארגון מנסה לקבל.
אבל כשיש מישהו שמחזיק את שתי השפות בו־זמנית,
ומחבר בין האסטרטגיה לתהליך ולמערכת המידע,
קורה משהו יפה ממש.
הטכנולוגיה מפסיקה להיות "פיצ'רים", והחברה מפסיקה להיות "דרישות".
נוצרת שיחה אחת, בהירה, שמבינה גם את הכיוון וגם את המבנה.
במקום מערכת שמותאמת לטכנולוגיה,
או תהליך שמותאם לבטן,
נוצר פתרון שמותאם לארגון.
⁉
באיזה שפה דיברתם היום יותר?
ובאיזו שפה כדאי לדבר רגע לפני בחירת מערכת?
