"אני מבין את הפתרון…
אבל אני לא בטוח שאנחנו מבינים את הבעיה."
המשפט הזה שינה כיוון של תהליך בחירת מערכת.
עד אז הכול נראה על המסלול:
פגשנו ספקים, בנינו תהליך, נוצרו העדפות.
ואז מישהו שם אצבע על מה שבאמת חסר.
וזה רגע קצת מבאס.
כי אני שואלת את עצמי – איך לא עליתי על זה קודם?
זה מבלבל, זה משבש את הרצף,
אבל זה גם בדיוק הרגע לשים ברקס ולחשוב.
עצירה באמצע תהליך בחירה לא אומרת שמשהו לא עובד.
לפעמים להפך. היא סימן שכולם מתחילים להבין מה באמת חשוב.
אז עצרנו.
עשינו בירור מעמיק.
דייקנו את הבעיה, את הצרכים, את סדרי העדיפויות.
זה השפיע על הכיוון, שינה את ההחלטה,
ובסוף הביא לתוצאה הרבה יותר נכונה.
אני לא מתביישת להודות שטעיתי,
אני דווקא מעריכה כשלקוח אומר – רגע, לא בטוח שאנחנו שם.
כי בסוף המטרה היא לא לסיים את הפרויקט,
אלא לבחור מערכת שבאמת תשרת את הארגון לאורך זמן.
🛑 לפעמים, דווקא כשעוצרים
אפשר להתחיל להתקדם באמת.