כשההנהלה מתחלפת – זה לא “רק שלהם”.
זה גם עלינו.
זה קרה לי בארגון שאני מלווה כבר תקופה.
מנכ"ל חדש נכנס, סמנכ"ל אחד התפטר, אחר פוטר,
וחצי מדרג ההנהלה התחלף כמעט ביום אחד.
רעש. הרבה רעש.
ואז מישהו שאל אותי:
“למה זה צריך לעניין אותנו? זה עניין ניהולי, לא טכנולוגי.”
אבל זה בדיוק העניין – זה מאוד מעניין אותנו.
כי בכל חילוף כזה נוצר וואקום.
הידע זז, התהליכים מתערערים,
והתרבות הארגונית פתאום מחפשת רגליים יציבות לעמוד עליהן.
והאנשים החדשים? הם צריכים להבין מהר מה עובד, מה לא,
ואיפה בכלל להתחיל.
ופה, בלי שכתוב בתקנון,
אנחנו הופכים להיות אלה שמחזיקים את הרצף.
אלה שמכירים את המערכות, את התהליכים,
את כל המקומות שבהם “זה עובד רק כי רותי יודעת איך לעקוף את זה”.
לא כי אנחנו חכמים יותר –
אלא כי אנחנו היינו שם כשהכול נבנה.
ופתאום אתה מבין שהערך האמיתי שלנו הוא לא רק אפיון, תכנון או בחירה של מערכת.
הוא היכולת לשמור על החוט שמחבר בין מה שהיה, למה שקורה עכשיו,
ולמה שצריך לקרות הלאה.
זו לא אחריות רשמית,
אבל זו שותפות.
וכשמישהו חדש נכנס – יש רגע קטן שבו אתה פשוט יודע
שאתה זה שמקל עליו לנשום.
התובנה שלי?
בזמני מעבר, ארגון צריך מישהו שמחזיק את הידע הרציף.
זה ההבדל בין כאוס לבין שינוי שאפשר באמת לעכל.
איך זה אצלכם?
חילופי הנהלה מרגישים כהזדמנות – או בעיקר כאב ראש?
