בחירה מתוך לחץ: החלטות שמרגיעות ולא פותרות

לחץ הוא לא תופעת לוואי בניהול. 
הוא חלק מהמציאות.
ובישראל הוא כמעט תמיד שם, ברקע.

לחץ של שוק.
לחץ של לקוחות.
לחץ של אי ודאות כלכלית.
לחץ של ביטחון.
ובארגונים הרבה פעמים גם לחץ של "רבעון שעומד להיסגר", חוסר במלאי, אספקה דחופה שלא הגיעה ועוד ועוד.
זו לא בעיה. זו פשוט המציאות.

אבל לחץ הוא יועץ גרוע בתהליכי בחירה.
הוא משנה את השיחה.
הוא מצמצם את מה שרואים.
והוא דוחף ארגון לבחור מערכת לא מתוך צורך אמיתי,
אלא מתוך רצון להרגיש שמשהו זז או שפשוט התקדמנו וזהו.

ממש הבוקר הייתה לי פגישת הנהלה בדיוק כזו.
הם היו בעומס חריג,
והיה ברור שהם רוצים לסיים את תהליך בחירת המערכת "כמה שיותר מהר".
לא כי זה נכון להם,
אלא כי הם לא יכלו לשאת עוד משימה פתוחה על השולחן.

כשנכנסנו לפגישות עם ספק, קרה מה שקורה תמיד.
הם הקשיבו פחות למה שכואב להם,
ויותר למה שמרגיע אותם.
הבטחות.
שקפים יפים.
"זמן הטמעה קצר".
"אנחנו נעשה בשבילכם הכל".

זה בדיוק המקום שבו אני הורסת את המסיבה
נעצרת, חוזרת לאפיון על, מתעכבת רק על ה"עיזים" שעלו באפיון,
לא רוצה לראות הצגת מערכת, רוצה להבין האם יש פתרון לנקודות המיוחדות שעלו,
הנקודות האלה שהן כ"כ חשובות שהארגון לא יכול בלעדיהן,
אבל להם זה נראה ברור שאין בעיה כי ככה עובדים.
ככה הם עובדים, אבל המערכת לא עובדת ככה,
וזה פיתוח שהוא ממש ממש מסובך ומיקר.

לחץ זה טוב, במידה ובזמן הנכון.
בבחירת מערכות אני לא ממהרת, אני מתעמקת שמה שהכי חשוב.
כדי לא להגיע למצב ששכחנו את העיקר.