כשהתחלנו, הכול הרגיש לא סגור. לא היה ברור מי מחליט, מי מוביל, ואיך נמדדת הצלחה.
הדרישות קפצו בין קבצים, והציפיות שייטו בין אנשים.
אפילו המערכת שחשבו שצריך – לא באמת התאימה לצורך.
והאמת? זה בלבל גם אותי. אבל רק לרגע. כי בתוך הבלגן התחילו לצוף שאלות טובות. ולצדן – סיפורים.
עובדת ותיקה סיפרה שכשהחליפו את המערכת הקודמת, רצו לשמור על התהליך בדיוק כמו שהיה – רק בתוך מערכת חדשה.
"לא רצו לבלבל את השטח", היא אמרה.ומנהל הייצור הוסיף: "זה בכלל תהליך שהתפי הקודם התעקש עליו, אבל בפועל – היום הוא רק מפריע."
ופתאום הבנו שהמערכת היא לא הבעיה. התהליך כולו דורש בדיקה.
לא רק איך הוא ממוחשב – אלא למה הוא בכלל קיים.
אז לקחנו אוויר. עשינו סדר. שאלנו את האנשים שבאמת עובדים עם זה כל יום.
ויתרנו על שלבים מיותרים,
ועיצבנו תהליך שמתאים למה שהארגון באמת צריך היום – לא מה שהוא היה לפני חמש שנים.
בסוף, מה שנראה כמו פרויקט מבולגן הפך להיות תהליך מדויק.
בזכות סמנכ"ל תפעול שהעז לשים סימן שאלה, בזכות אנשים שהקשיבו באמת,
ובזכות מנכ"לית שנותנת גב לחשוב מחדש – גם באמצע הדרך.
🎯
לפעמים דיוק לא מגיע מהתחלה מסודרת,
אלא מהיכולת לעצור, להקשיב, ולשחרר תהליכים שפעם היו נכונים – והיום כבר לא.
