בור באמצע הרחוב גרם לי לחשוב השבוע על משהו קטן בניהול,
אמצע רחוב, בור פתוח לגמרי. לא גידור, לא שלט. רק כף של טרקטור מונחת ליד, כאילו אומרת: זה מה שיש לעכשיו.
פעם זה היה מעצבן אותי. היום אני כבר יודעת – לפעמים זה לא חוסר אחריות, זה פשוט ניסיון להמשיך לזוז כשאין זמן לתקן כמו שצריך.
וזה קפץ לי שוב השבוע ברצפת ייצור. תוכנית העבודה הייתה רשומה בכתב יד, על דף אחד. לא מערכת, לא טאבלט, לא אפליקציה. דף.
כששאלתי למה לא עושים את זה דיגיטלי, המנהל חייך ואמר: "יש לנו פעם בשבוע עשר שורות עבודה. צריך מחשב בשביל זה?" וזה גרם לי לעצור.
לא כל דבר צריך להפוך לפרויקט. ולא כל תהליך צריך מערכת גדולה. לפעמים הפתרון הפשוט הוא הפתרון הנכון.
לפעמים דף ועט באמת מספיקים. לפעמים סימון זמני הוא באמת זמני – ולא סימפטום של בעיה עמוקה.
האמנות האמיתית היא לדעת לבחור: מתי תהליך באמת צריך מערכת, ומתי עדיף פשוט להמשיך קדימה בלי להעמיס על הארגון עוד דבר לנהל.
אני חושבת על זה הרבה בתהליכים שאני מלווה. חדשנות וטכנולוגיה הן לא מטרה. הן כלי. והכלי צריך להתאים לאנשים, לקצב, ולמציאות. לא לאידיאל.
מתי אתם מרגישים שצריך מערכת, ומתי אתם מבינים שהפשטות – פשוט עובדת?